<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' הלואה</h1>
<h2>דף יז:</h2>
[ב"ב קכ"ח ע"א] שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא היה יודע לו בעידות קרקע עד שלא ניסתמא וניסתמא פסול, ושמואל אמ' כשר איפשר דמכוין מיצרנה אבל גלימא לא, ורב ששת אמר אפילו גלימא איפשר דמכוין מידת אורכו ומידת רחבו אבל נסאכא לא, ורב פפא אמ' אפילו נסאכא איפשר דמכוין מדת משקלותיו. מותיבי היה יודע לו בעידות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פיקח וניתחרש פיתח ונסתמא שפוי ונישתטה פסול, עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו פקח וניתחרש וחזר וניתפקח פיתח וניסתמה וחזר וניתפתח שפוי ונישתטה וחזר ונישתפה כשר, זה הכלל כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר תחלתו וסופו פסול פסול תיובתא.
<h2>דף יט.</h2>
[ב"ב ס"ד ע"א] מ'ת'. לא את הבור ולא את הדות ואף על פי שכתוב לו עומקא ורומא, יאתיב ראבינא קא קשיא ליה היני בור היני דות, אמ' ליה ראבא תוספאה לראבינא תניא אחד הבור ואחד הדות בקרקע אילא שהבור בחפירא ודות בבינין.
[ב"ב ס"ד ע"א] מ'ת'. וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבה וחכמין אומרין אינו צריך ליקח לו דרך ומודה ר' עקיבה בזמן שאמר לו חוץ מיאילו שאינו צריך ליקח לו דרך, מכרן לאחיר רבי עקיבה אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמין אומרין צריך ליקח לו דרך.
<h2>דף כא:</h2>
ומאן דמסר מודעא במודעיה אף על גב דאמר לשהדי בעידנא דקא מסר מודעא דאי מבטילנא מודעאי לא ניבטלו לא קא אמ' ולא כלום אי מבטיל להון למודעי ההוא עידנא דיקנו מיניה אף על גב דאמ' בעידנא דמודעא מבטילנא מודעאי לא ניבטלו בטלי.
<h2>דף כג.</h2>
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומ' ערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמה יעשו קנוניה על נכסיו ויחזיר את אשתו, אתמר ערב דכתובה דברי הכל לא מישתעבד קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד, ערב דבעל חוב וקבלן דכתבה פליגי איכא למאן דאמ' אי אית ליה ניכסי מישתעבד אי לית ליה ניכסי לא מישתעבד, ואיכא למאן דאמ' אף על גב דלית ליה ניכסי מישתעבד, והילכתא כולהי משתעבדי לבר מערב דכתובה דאף על גב דאית ליה ניכסי לבעל לא מישתעבד מאי טעמא מצוה בעלמא הוא דעבד, ואי אבא ערב דכתובה דבריה הוא אף על גב דלית ליה ניכסי לבריה מישתעבד מאי טעמא אבא לגבי בריה שעבודי משעביד נפשיה, כי דקא אמרינן משה בר אצרי ערבא דכתובתא דכלתיה הוה רב חונא בריה צורבא מירבנן הוה והוה דחיק, אמ' אביי ליכא דליעציה לרב חונא ניגרשה לידביתהו תיגבי כתובתה והדר נהדרה, אמ' ראבא וכי מגריש לה מאי האוי ידירנה תנן, ומסקנן קא אמרינן דקבלן הוא.
